אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

שלום דורית סגל,

בניוזלטרים שלנו אנחנו מנסות לשזור בין צרכי התקופה וEMDR, ולכן נראה לנו שהנושא הבוער כרגע הוא עבודה אקוטית. בתקופה כזו שהיא רוויית דרמות, מצבים מאתגרים וטריגרים, אנו נדרשות להיות קשובות, ולתת מענים להווה בוער ודרשני אצל המטופלים שלנו.

לעתים מדובר במטופלים מוכרים שכרגע נמצאים במצב טריגרי, ואז נוכל לבחור בעבודת הווה על טריגר, לפעמים יפנו אלינו סביב אירוע טראומטי שאירע בזמן האחרון, ואז נוכל לבחור בעבודה אקוטית (לדוגמא, R-TEP, שפירא ולאוב) ולפעמים המטופל יכול להיות מטופל חדש שפגשנו הרגע, והוא במצב אקוטי, סביב אתגרי ההווה או פלשבק, שם נוכל לבחור התערבות במצב אקוטי או כל התערבות מתאימה אחרת.

נכנסתי לזום לפגישה עם מטופל ותיק. בדר"כ הוא בוחר רקעים מעניינים, ועכשיו המסך היה שחור, ושאלתי את עצמי אם הייתה התפתחות שמרמזת על התפרצות דכאונית. לשאלתי ענה המטופל שהוא כבר כמה שעות עם כאב ראש, ומרגיש שהוא צריך להיות בחושך. הצעתי לו שנעבוד על המיגרנה, והתחלנו לעבוד עם פרוטוקול כאב של מרק גראנט. לאט-לאט התברר שיש התנגשות פנימית בין מה שהוא מרגיש ומה שהסביבה משקפת לו, למשל שהמצב שלו משתפר, והוא לא מרגיש כך... שיש לו רצון לשתף אותי בדברים שהוא לא יכול, כי הוא נמצא בסביבה לא מספיק פרטית, שהוא צריך לאכול סביב תוכנית אימונית, אבל לא מסוגל וכו'. לאט-לאט כאב הראש פחת עד לרמה של 2-3, והוא היה מסוגל לומר "עכשיו אני סבבה ואני צריך לישון". סיימנו את הפגישה מוקדם יותר כדי שיוכל להסתנכרן עם הצורך הפנימי שלו.

עבודה אקוטית מתאימה כשיש לנו אירוע לא מעובד שקרה בשלושת החודשים האחרונים. אנחנו רוצים לעזור למטופל לעבד את האירוע וכך אולי למנוע או להפחית התפתחות של תסמונת פוסט טראומה, תגובות רגשיות וסומטיות אחרות כחרדה, דיכאון או כאבים שאין להם רקע גופני. עבודה זאת יכולה גם להתאים במצבים בהם האירוע ממשיך להתרחש והאדם זקוק למנגנוני הגנה פעילים ויעילים.

בעבודה כזו נתחיל בלימוד ותרגול של ויסות והרגעה כמו ארבעת האלמנטים של אילן שפירא (ראו וידאו בהמשך). בהמשך נבקש לשמוע את הנרטיב של האירוע, וננסה לראות את הרצף של האירוע כולו, קצת לפני שהאירוע התחיל, ועד היום. ייתכן שנחלק את האירוע למקטעים ונעבד באמצעות אסטרטגית EMD כל מקטע בנפרד (ללא סריקת גוף). לאחר עיבוד כל המקטעים נעשה התקנת PC לכל האירוע, וסריקת גוף.

אירועי ה7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל יצרו עבורנו אתגר חדש, ברור שהאירועים קשים מדי, מציפים מדי, מטלטלים מדי והמשאבים הטבעיים כבר לא זמינים או לא אפשריים. הבנו שאפילו עבודה אקוטית היא "גדולה מדי" ומצאנו את עצמנו עובדות עם אנשים, לעתים ללא הכרות מוקדמת, תוך שאנו משקיעות אנרגיה בעבודת ויסות וחיבור למשאבים, ועיבוד "רגע שמבקש החלמה", הכולל עבודת עיבוד קצרה (EMD) ולאחריה חיבור נוסף למשאבים, כדי לעזור למטופלים לחזור לתפקוד אפשרי.

מקרה שעלה בהדרכה הביא את סיפורו של א. הנמצא בהפוגה משירות מלואים ארוך והגיע למפגש האחרון בבקשה לעזור לו לחזור לתפקוד. הטיפול אינו רצוף בגלל שירות המילואים, ומתחילת הטיפול התקיימו בסה"כ 4 מפגשים. הוא מרגיש שלא מצליח למצות את עצמו ולתפקד בצורה סבירה הן בבית והן בצבא. הוא חסר שקט, בדריכות מתמדת, מתקשה להרגיע את עצמו, מוצא את עצמו רב ומתלונן כל הזמן הן במשפחה והן עם המפקדים בשטח. הוא מרגיש אשמה על כך שחברים שלו נהרגו, ומרגיש שאם היה נוכח בפעילות המבצעית אולי היה מצליח לסייע, למנוע, או לשנות את התוצאות הטרגיות. המטפלת מתקשה לבסס אתו "מקום בטוח", הוא לא מצליח להתחבר ל"4 האלמנטים", או לכל תרגיל ויסות אחר. נשימות מציפות אותו, אך הוא מוכן לתרגל ג'יקובסון שמסייע לו מעט. מאחר ואנחנו במצב אקוטי מתמשך, מצד אחד אנחנו רוצים לבנות חוסן, ומצד שני, אנחנו רוצים לעשות עבודת עיבוד. בהדרכה, המטפלת מתלבטת מה נכון, האם להשאר בעבודת משאבים, ולקוות שבכך תתרום למטופל ותאפשר לו תפקוד טוב יותר, או אולי לבחור ב"רגע שמבקש החלמה" למרות שהמטופל נמצא עדיין ברמת עוררות. מתוך האפשרויות שעלו, הוחלט להתמקד בעבודה על רגע שמבקש הקלה. המודרכת עדכנה שהעבודה אפשרה לו להיות יותר מחובר, לSUD לרדת מעט, ונוצר חיבור לרגש של בושה שהיה קודם קשה לשאת. סביב עבודת העיבוד, א. מספר על חלום שחלם ובו החבר נפרד ממנו. הוא מרגיש קצת הקלה דרך סוג כזה של עבודה אשר לא מקהה את המצוקה לחלוטין כך שנשאר קשר לתכנים שעדיין פעילים אבל מקהה מספיק כדי שיתאפשר גם חיבור למשאבים.

במצבים אקוטיים, עליינו לזכור - כאשר אדם מגיע לחדר מיון עם סרטן ועם רגל שבורה, נטפל קודם ברגל השבורה. ניתן מענה לכאב, נווסת ונקרקע ונעזר גם בעיבוד כדי להקל על המשבר הנוכחי. הטיפול המורכב הממושך יחכה והעבודה על הטריגר תהפוך בתורה למשאב שיזין את המערכת ויאפשר בהמשך עבודת עומק משמעותית.

איך אצלך? מה דעתך? מצליחה להגיע עם המטופלים לתוכנית הטיפול ולהתקדם או ששוב ושוב מכבה שריפות ומווסתת טריגרים?

נשמח להביא בניוזלטר הבא את המחשבות והתגובות שלכם.

שלב 8 ממשיכות לעבד - המחשבות והשיתופים שלכם

ענת: איזה כיף לקבל כל כך הרבה מידע בצורה פשוטה בהירה וממוקדת. תודה שעשיתן לי סדר מחדש בעבודת עתיד עם חלוקה לרמות קושי ועצימות. זה פוקח עיניים. בא לי לעשות ערכה של כרטיסים לפי עצימות...לשליפה לפי הצורך.

ונזכרתי במטופל שזקוק לעבודת עתיד עם התרחיש הכי קשה...רושמת לי.

תודה!

דורית ונעמי: איזה כייף! כרטיסיות זה ממש שדרוג. ותודה על המשוב שאת נותנת לנו כל פעם

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.